היסטוריה

ארגון הספורט של החרשים נוסד ב-4 במאי 1949, בשם "אגודת החרשים היהודים בתל–אביב – מחלקת הספורט".

העולים החרשים מפולין, צ'כיה ובולגריה היו ספורטאים מצטיינים בארצותיהם בענפי הכדורגל, השחיה והאתלטיקה.בישראל הם היו חברים במועדוני "הפועל"  ו"מכבי".

ב-9 במאי 1953 הכריזו העולים החרשים באסיפה מיוחדת על מחלקת הספורט  כגוף נפרד תחת חסות אגודת החרשיםבתל–אביב. מרדכי סולוביצ׳יק שהיה בין היוזמים, התמנה ליו"ר הראשון.

ההשתתפות בליגות השומעים לא היתה קלה עבור החרשים, משום שהשומעים לא האמינו ביכולותיהם. בנוסף, הם חשבושזה בלתי אפשרי לשחק נגד חרשים בגלל יכולתם להגיב לשריקת השופט. חרש אחד העלה הצעה שהשופט יניף דגל אדוםכאות לשריקה. השומעים קיבלו את ההצעה, וזה היווה את פריצת הדרך.

ב-1953 השתתף חבר הארגון ישראל סביר בקונגרס במילאנו. לראשונה היה ייצוג ישראלי בכנס של CISS. ישראל עצמושילם את הוצאות הנסיעה. בכנס ישראל הציע את צירופה של ישראל כחברה ב-CISS (הועדה הבינ״ל לספורט חירשים),ובמפתיע הדבר התקבל. ב-26 בדצמבר 1953 נערכה אסיפה מיוחדת בה הוחלט כי ארגון הספורט נפרד מאגודת החרשיםבישראל ונעשה לעצמאי. שמו נקבע כ"ארגון הספורט של החרשים", והוא נרשם כמוסד ללא מטרות רווח.

ב-1957 השתתפה ישראל לראשונה בתחרות החרשים העולמית במילאנו אשר באיטליה (משחקים אולימפיים אלו התחילוב-1925 בצרפת). ישראל יוצגה ע"י קבוצת הכדורסל שלה.

ב-23 במאי 1964 הצביעה האסיפה הכללית של החרשים שארגון הספורט של החרשים ייעשה לגוף לאומי. כך נוספה לשמוהמילה "ישראל".

משנת 1965 השתתפה ישראל כמעט בכל אירוע של המשחקים העולמיים. רגע גדול היה ב-1993 באולימפיאדת החירשיםשנערכה בסופיה, בולגריה כאשר נבחרת הכדורסל זכתה במדליית ארד. זה היה במשחק נגד גרמניה, כשבשניות האחרונותזכתה ישראל בנקודה בזריקה חופשית, וניצחה בתוצאה 36:37 לישראל.

ב-1987 נעשה ארגון הספורט של החרשים (אס"ח) גוף עצמאי לחלוטין, לאחר שהתקנון שלו שוכתב ואושר.

ב-1988 בקונגרס EDSO (ארגון הספורט האירופי לחרשים) בטרייר, גרמניה, התקבלה ישראל כחברה באירגון, ונטלהחלק באליפויות השונות: כדורגל, כדורסל, טניס שולחן, באולינג, אתלטיקה ושחייה.

ישראל גם אירחה אליפויות אירופאיות שונות כמו אליפות אירופה ה-5 בכדורסל לחרשים במאי 1992, אליפות טניס שולחןב-1995.

 

שלבים בהקמתו של הארגון:

9.5.1953 – אסיפה ליסוד ארגון הספורט של החרשים בתל אביב תחת פיקוח מרכז אגודת החרשים בישראל ודרך ועד סניףתל אביב של האגודה בצירוף תקנון ספורט פנימי.

26.12.1953 – אסיפה בה הופרד ארגון הספורט של החרשים בתל אביב לפי דרישת מדינת ישראל. ייצוג באופן מסודר כלשנה במשחקי הספורט לחרשים עם זיקה לCISS. הארגון משלם מס ארגון למרכז האגודה דרך ישראל סביר ואח"כ דרךמרדכי סולוביציק, קציני קשר של ארגון הספורט במרכז. אגודת הספורט רשומה אצל רשם אגודות מלכ"ר עם תקנוןספורט מאושר ע"י הרשם.

23.5.1964 – אסיפה כללית ארצית הראשונה של אס"ח בו מוכרז "ארגון הספורט של החרשים בישראל" (ארגון ארצי,מרכז עם סניפים).

אגודת ספורט רשומה אצל רשם אגודות מלכ"ר עם תקנון ספורט מאושר ע"י הרשם.

1986 – ארגון הספורט של החרשים בישראל ע.ר.

עמותה רשומה ועצמאית מופרדת לחלוטין מהאגודה.

אגודת הספורט רשומה אצל רשם אגודות מלכ"ר עם תקנון ספורט מאושר ע"י הרשם.

 

 

 

ספורטאים חרשים כוכבים במדינה נולדת

מאת: מאיר נח 27.8.1998

*נכתב לכבוד היובל ה-50 למדינת ישראל

 

מערכה ראשונה

ישבנו על הברזלים של מעקות פינת הרחובות אלבני וגריזנברג של תל אביב הקטנה. זו היתה השנה הראשונה למדינתישראל, צעירים היינו וכיסינו ריקים מלשבת בבית קפה ממול. ישבנו ופטפטנו, ספורטאים ברוחנו, צברים, עולים חדשים,מעפילים, שעברו את אימי השואה האיומה שבאה על העם היהודי. לאחר מלחמת השחרור היינו לקבוצת כדורגל שלהחרשים. נפגשנו אצל יוסף מצחצח הנעליים החרש. יושבים על מעקות הברזל אצלו, מחפשים מגרש חולי גדול בסביבה,ומגרשים היו בשפע בתל אביב הקטנה. מציבים אבנים בפינות ובקוי השער וזהו מגרש כדורגל. כמו אצל הילדים כעת,בוחרים שני ראשי קבוצות והם מצביעים אחד על אחד את המשתתפים שיתחרו בקבוצותיהם ומיד משחקים. ברוב מקריםהיו משתתפים פחות מהתקן הדרוש, לקבוצה כי רבים החרשים עובדים עד מאוחר וקשה לפרנסתם (חוק שעות עבודהמסודרות לא היה אז). השחקנים באים בבגדיהם ובנעלים הרגילות, ואלה היו הנעלים היחידות שהם נעלו. ממנים שופטחרש שמנפנף במטפחת והופ ישר משחקים עד גמר כוחותיהם ועד שנעשה חושך מוחלט. בגלל קשיי הפרנסה, מרוויחיםמעט, הבעיות בבית והמצב הכלכלי, פחתו המשתתפים במשחקים. ישבנו על הברזלים, כיסינו ריקים ומפטפטים. מרדכיזרק רעיון – נעשה אתלטיקה קלה.

 

מערכה שנייה

ישבנו על ספסלי העץ הקשיים, חרשים צעירים, באצטדיון מכבי, מאחורי גני התערוכה עם הגמל המעופף, על שפת שפךהירקון. שם הרחק מהצפון הרחוק של תל אביב הקטנה. על המסלול מרדכי, יעקב ואהרון הספורטאיים החרשים, מנסים אתיכולתם יחד עם הספורטאים השומעים, ביניהם נודעים בהישגיהם ארצי ישראליים והשתתפו במכביות. מרדכי, יעקבואהרון ניסו במירוצים של 100 מטר, 400 מטר, 800 מטר וגם 1500 מטר, ואפילו מירוצי מכשולים. גם בקפיצות ניסו.במרחק מה זורק דוד כדור ברזל. היו מירוצים רשמיים שכל אחד מהם זכה בהם וקיבל תעודת הצטיינות על הישגיו. הםהיו מקור גאווה לציבור החרשים בישראל. הם חלמו על השתתפות באולימפידת החרשים בבריסל, בלגיה 1953 ולשאתבגאוה את דגל ישראל. אבל הם ראו מלמטה את האוירון המתרומם למעלה, עובר את אצטדיון מכבי, ובו החבר ישראל,המשקיף עלינו ומנופף בידו. החבר ישראל השתתף בקונגרס של ארגון ספורט עולמי של החרשים CISS

ומכיר את ד"ר ווקוטיף הנשיא ואת דרסלייה המזכיר הכללי.

 

מערכה שלישית

העברנו אל חצר בית הספר את ספסלי העץ מאולם התעמלות בו שכן מועדון החרשים ברחוב קלישר (על יד שוק הכרמל).ליד העמוד עץ עם פנס רחוב בודד מואר ישבנו על ספסלי העץ, חרשים צעירים וספורטאים ותיקים. מולנו מרדכי וישראלאומרים כי צריך לייסד ארגון ספורט של החרשים ולהצטרף לארגון הספורט העולמי ולהשתתף במשחקי אולימפדה שלהחרשים. חבר ישראל סביר, שחזר מבלגיה וראה את האולימפדה של החרשים בבריסל מספר שקבוצת כדורסל שלהחרשים בישראל יכולה להצליח באולימפיה. בוחרים ועד ספורט הראשון בראשות מרדכי סולוביציק (1953). בשנההשנייה בוחרים ועד ספורט בראשות ישראל סביר (1954) בשנה השלישית בחרו בי, כותב השורות האלה להיות יושב ראשספורט (1955) והחזקתי מעמד שנים.

 

מערכה רביעית

ישבנו סביב שולחנות עץ הגסים, על כסאות עץ קשים בבית קפה עממי, מזיעים ומסריחים לאחר האימונים בכדורסל ואיןמקלחות בסביבה. חרשים צעירים עם נשמה, משחקים בבגדיהם הרגילים, משלמים מכיסם את נעלי הספורט שהם נועלים,את הנסיעות באוטובוסים ואת הישיבה בבית קפה עממי (אז לא היו לחרשים רשיונות נהיגה ולא היו מכוניות). בבית קפההעברנו חוויות, נתחנו מצבים של משחקי כדורסל שלנו, היו תחרויות עם קבוצות כדורסל שומעות ביפו, בשכונות, עםאליצור, בתי ספר תיכונים ואפילו נגד קבוצת אסירים בבית הסוהר ברמלה. התחלות הכדורסל היו קשות. שחקנו עלהמגרש כדורסל חולי של בית הספר ליד אולם התעמלות בו שכן מועדון החרשים ברחוב קלישר. עברנו למגרש כדורסלמוזנח בצפון תל אביב הרחוק מאחורי בית הקברות המוסלמי, במרומי שפת הים. מסביב מרחבי החולות הענקיים. (איפהזה ? עכשיו נמצאים שם בתי מלון מפוארים הילטון ופאל וביניהם גן העצמאות). אחרי כמה שנים עברנו למגרש כדורסלתקין בחצר בית הנוער, ליד מסגד חסן בק, במנשיה, יפו. (מעניין, בעבר היה שם בית ספר לחרשים בתל אביב). למזלםהספורטאים החרשים, שלמה וארנו, גזבר של הספורט, גרים על יד, בבנין ערבי בחדר פשוט עם שרותים ומקלחות בחצר.הם נתנו לכדורסלנים חרשים להשתמש בהם לאחר שסיימו את האימונים והתחרויות ולפני שנכנסו אל בית קפה עממיהסמוך. היינו מקשיבים לכל אחד, מבררים בעיות כל אחד, מנסים לעזור, לתת הלוואה למי שנזקק לנעלי ספורט או ציודוהם מחזירים מתי שיוכלו מכיסם. היינו מאושרים על קבוצת כדורסל החדשה של החרשים בחיפה. ערכנו תחרויות בנוכחותחברים חרשים רבים והללו גילו פטריוטית מקומית. פעם נצחנו, פעם הם נצחו, העיקר רוח הספורט ואנחנו יחד. לנו מאמןכדורסל שומע נפלא ואיכפתניק, ציון יפת.

 

מערכה חמישיית

ישבנו על הכסאות החדשים המסודרים בשורות, באולם התחתון, בפתיחה ראשונה של בית "הלן קלר" החדש. בית "הלןקלר" אז היה קטן בלי האגף האמריקאי עם פנימייה. את הכבוד הגדול לשבת בשורת הכסאות הראשונות נתנו לקבוצתהכדורסל של החרשים הישראליים ששבה מאולימפידת החרשים מילאנו, איטליה 1957. באולימפידה הגיעו הישראליםלמקום השביעי בין המדינות במשחקי הכדורסל. הם הופיעו בחליפתם הייצוגית הראשונה מאד גאים ומחייכים, כולנומחאנו כפיים. הידעתם, הם לא טסו באוירון ולא עשו חיים, הם הפליגו בספינה ששטה כמה ימים עד שהגיעה לאיטליהוככה בחזרה. ישבנו על הכסאות החדשים בשורות אחרונות ומקשיבים לנאומי פתיחת בית "הלן קלר". ראינו את השניםהחולפות במועדון החרשים, באולם ספורט ליד בית הספר ברחוב קלישר. איך הצטופפנו הספורטאים והצעירים יחד עםהמבוגרים על הספסלים הקשים, או עומדים ונאחזים בסולמות הברזל המחוברים לקירות. היינו ספורטאים וצעיריםמעורבים ועוזרים לכל החרשים במועדון, בפעילויות, בנשפים, באירועים מיוחדים. מופיעים כולנו במוצאי השבת ובימישלישי בערב ומשוחחים עם המבוגרים והפעילים. השתתפנו ב"ימי הסרט" שהכנסותיהם קודשו להקמת בית החרש על שםהלן קלר, אם בתל אביב, בחיפה ובכל ערי ארצנו הקטנטונת. כולנו עזרנו עם הנשמה. לא היה דבר כזה לקבל אחוזיםמההכנסות בשביל הספורט. בהיותי יושב ראש הספורט פתחנו מועדון ספורט ביום חמישי, בו השתתפו ספורטאים ותיקיםוחרשים צעירים לערב הווי ספורטיבי. היתה לנו מסגרת מסודרת של פעילויות ומשחקי פינג פונג מסודרים עם תחרויותודירוג. שולחנות פינג פונג היו מתפרקים ומעמידים שרשראות ומנעולים אל הקירות. לסניף תל אביב היה ארון קטן עםשתי דלתות והוסיפו עליו ארון קטן עליון בשביל ספורט. לא רק במועדון ובאסיפות ספורט היינו גם בחוץ היינו, הכרתםאת מרדכי, יעקב ואהרון. הם התמידו בהשתתפות בתחרויות אתלטיקה קלה, זכו בכמה מירוצים והביאו כבוד. השגנו שכותשבועית בבריכה הערבית, ששמשה בעבר להשקאות הפרדסים בסביבה, היו אימוני שחיה וגם תחרויות שחיה בקיץ. אתםיודעים איפה הבריכה הערבית בגן הדסה, על יד גן החיות – עכשיו זה "גן העיר" המפואר. לא רק בספורט היינו, גם ערכנוטיולים רגליים יפים ומעוררי זכרונות למרחקים גדולים למשל כל יום השבת. נערכו נשפי ספורט שהכנסותיהם קודשולהתפתחות הספורט.

 

מערכה שישית

ישבנו, הצעירים ביציעים מול האולם הגדול של בית הלן קלר. המבוגרים יושבים למטה באולם. היתה פתיחה חגיגית שלהאגף האמריקאי החדש של בית הלן קלר עם הרבה אנשים חשובים. מביטים באהבה בחבר הכנסת, אברהם הרצפלדשהקדיש לנו את עתותיו. אכן התבגרנו במהלך השנים, הקמנו משפחות והילדים הקטנים צריכים אותנו. אבל ממשיכיםבאימונים ובתחרויות של כדורסל, אתלטיקה קלה ופינג פונג. יחד עמנו ישבו קבוצות חדשות של החרשים צעיריםהממשיכים את הספורט וזוכים להשתתף באולימפידת החרשים ובעוד אולימפידות, כן ירבו. יש לנו מגרש כדורסל בחצרבית הלן קלר. הכדורסלנים החרשים הפסיקו לנדוד שוב ושוב במגרשים הרחוקים. תחרויות פינג פונג מתקיימות באולםהתחתון והעמודים באמצע מפריעים. מערכת הספורט נעשית מסודרת, מאורגנת ויציבה. הגיעה העת שהתבגרתי ונעשיתימעורב יותר ויותר בפעילויות עשירות של ציבור החרשים. הגיעה העת לסיים והעברתי את ראשות הספורט למרדכי,ספורטאי ותיק בלב ובנפש ואחלתי לו הצלחה.

 

מערכת סיום

היינו עם המדינה הנולדת ובשנותיה הראשונות. במדינת ישראל של בן–גוריון, שרת, משה דיין ולוי אשכול. לאחר מלחמתהשחרור, המצב הכלכלי קשה, עלייה גדולה מכל העולם, מסתננים ערבים עוברים בגבולות והיו פעולות תגמול וגם מבצעסיני. אלה היינו גם ספורטאים וגם צעירים עם מעורבות חיובית ועמוקה בחייהם של החרשים בישראל. היינו צברים ועוליםחדשים מלוכדים לעשייה ציבורית ומבורכת. גם אז וגם עתה הספורטאים והצעירים חשים שאינם מקבלים התייחסותמתאימה. אולם כולנו פעלנו בצורה חיובית ואכן כולם הכירו בערכי תרומתנו החברתית. עובדה, משה, חבר מספר אחד שלאגודת החרשים והמייסדים שלה, ושערותיו אז היו דומות לשערות של בן–גוריון, הגיע אל הארגון הספורט, להביע אתהכרתם ותודתם של החרשים בישראל לספורטאים ולצעירים. אלה היינו, גם ספורטאים וגם צעירים. גאה אני לשמש יושבראש ספורט בשנים היפות שלנו.